מה אתה סח? מי פרימיטיבי ? 

מה אתה סח? באמת? בחייאת זום זום, לא....לא יכול להיות...הכותרת הזו "חברו הטוב של האדם, גם בצלחת", מה זה עשתה לי גיחוך ציני, שחבל על הזמן.

האדם מאז ומתמיד אכל הרי כל מה שזז, בימי קדם ועכשיו, פשוט תלוי באיזה אזורים של העולם. זה לא חידוש גדול שמודיעים על זה בחגיגיות מרובה וכתבה מיוחדת. ביג דיל, אז מה?

זה התחיל עוד מזמן, מגירוש גן עדן, שם היו תפוחים וכאלה (יעני טבעונות), וביציאת מצריים מסופר איך "עמך ישראל"  נדנד ליושב במרומים בשל געגועיו ל"סיר הבשר" עד שקצה נפשו, נתן לאדם את המן ואח"כ את השלו, ובהמשך החליט שבכלל אינו בשל עדיין לצעד כזה (וויתור על סיר הבשר).

כאן "במחוזותינו" נהוג לאכול פרות כבשים תרנגולות, במזרח - כלבים ורמשים, באפריקה - חרקים, באירופה – חזירים, וסוסים, ביפן לווייתנים כרישים ועוד.  בכל מקום, כל דת, לפי הנהגים, האיסורים, והסטיגמות החברתיות. זה שאנו מזדעזעים יותר מאכילת כלבים, הנחשבים ל"חברו הטוב של האדם", זה רק בגלל שאנו כאן במדינה, באזור, ובדת שלנו לא רגילים לזה, או מצווים להימנע מדברים מסוימים.

אכילתן של חיות מחמד או "חמודות" יותר, זה עניין של הרגל, ובעצם מה שבראש שלנו, שלא תמיד קשור למציאות....

ומה זה "חמוד יותר"? הרי בסך הכל כל בעלי החיים, לכל אחד מהם אופי, מאפיינים, ותכונות משלו.  וממילא יופי וכיעור הם בעיני המסתכל, ומהווים גורם משתנה (בזמנים שונים, דברים שונים נחשבים ליפים ובאחרים לא) - אבל כל בעלי החיים בעלי חישה סובלים כואבים חשים שמחה בדיוק כמו האדם.

למה מה? הכלבים, שבויתו על ידי האדם, אולי נחשבים "חברים" לו, אך האדם ברוב המקרים (מדגישה ברוב) אינו חבר שלהם כלל. לרוב הוא אינו מתייחס לכלל בעלי החיים בהגינות, יותר בהתייחסות של ברור מאליו, והניצול לצרכיו השונים.

הם, הכלבים נחשבים כחברים, אך כבשים, פרות, תרנגולות לא. האחרונים משועבדים על ידו, מוחזקים לרוב בתנאים קשים, מסחריים, ומתועשים, שגורמים להם עקה וסבל ממושכים. האדם מנצלם בעבור עצמו ולרווחים ומסחר בניצול משולש: בחייהם, במותם, ואח"כ.

מדוע בעצם הם לא נחשבים "חברים" שלו? בקלות הם יכולים להיות.  אלא שהאדם לא מאפשר להם זאת, ושוכח שהוא עצמו גרם להם להיות כאלה בשל תנאי עקה שבקושי הם שורדים.  אז במצב כזה בודאי שלא ניתן לחוש בתכונותיהם הטבעיות.

קחו למשל תרנגולת, שנחשבת יחסית כבעל חיים שלא הכי ניתן לתקשר אתו, או עם הרבה שכל, (מוח קטן), ללא מערכת יחסים, פידבקים או גילויי קשר וחיבה אליה או ממנה. היא מוחזקת בדרך כלל בצורה שגורמת לה עיוותים בריאותיים ופיסיים וסבל, כך שאין היא בעצם יכולה להראות מי היא באמת, ולמה היא מסוגלת.

מי שגידל תרנגולות בצורה שונה, יכול להעיד שהן אינן כה מטומטמות כפי שחושבים ומקובל, ובין היתר בהחלט יש פידבקים מהן.

אצלנו פעם גדלה תרנגולת, ואני זוכרת זאת גם כיום, שהופתעתי, כי בהחלט היה ניתן לתקשר אתה, לאחר שהתאוששה.

היא גדלה בלול תעשייתי בודאי כי בקושי יכולה ללכת או לעמוד על רגליה, נוצותיה היו עלובות, וכולה שדופת מראה, ובטח נקלעה לחצרנו לאחר הימלטות מהירה משוחט (מישהו שקנה אותה ל"צריכה עצמית").

אחרי זמן מה הופתענו לגלות שהיא הולכת יותר טוב, ואפילו רצה ומנתרת, נוצותיה הפכו שחורות ומבריקות ונוצצות, והיא אפילו החלה להיענות לקריאותינו.

מצחיק, אימא מספרת שפעם כשישבה סתם כזה בבית ושתתה קפה, קראה לה, והתכוונה לקום למטבח להביא לה משהו לאכול, אך זו הזדרזה להיענות לקריאה, נכנסה מהחלון, והתיישבה לידה בהמתנה (אימא גרה בבית קרקע).

אז אולי בהחלט כך גם לגבי כבשים, פרות, ואחרים - אי אפשר לדעת, רק מי שניסה.....

אינני מתיימרת לשנות סדרי עולם, ולא חושבת שאם מנהגי האכילה של מישהו שונים משלי הוא חלילה רע או משהו. גם אני הייתי הרי במקום הזה, (מה אני פרה שאוכלת חסה כל היום? מה? רק "תוספות"?), להיפך, מבינה ויודעת – לא קל להשתחרר מתובנות והרגלים של שנים, וגם לא תמיד רוצים כל כך..... אבל לראות כותרת כזו, שמטעה, נגועה בסטיגמות, שאינה מחדשת דבר, ועושה מעובדה פשוטה וידועה כאילו זו איזו תגלית מדהימה הצחיק אותי.

האדם תמיד אכל בעלי חיים שונים, וגם את "חברו הטוב" (הכלב), זה אינו חדש, וקיים גם כיום כאמור במקומות אחרים על פני הכדור – אז מה החידוש?

אלא שאז בימי קדם, הייתה הצדקה לאכילת בעלי חיים, באמת לא הייתה ברירה לפעמים.

לא היה מזון זמין, בודאי לא בשפע כמו היום, חקלאות לא תמיד התאפשרה, וכדי לשרוד לפעמים באמת היו חייבים לצוד, להרוג מישהו.  

תסכימו אתי שהמצב שונה תכלית השינוי כיום, נכון?! 

יש שפע מזון בכל מקום, וכדי להזין את הגוף בצורה מספקת ובריאה אין צורך והכרח להרוג אף אחד -  אך גם כיום, עדיין, האדם אינו מוכן לוותר על "סיר הבשר".

באחד מהטיולים שלי באפריקה ראינו טכס שזעזע אותי מאד אז ב"פרימיטיביות שלו": כיון שהייתה אז עונת היובש, מזון לא היה זמין, נאלצו באיזה שבט להרוג את אחד מבעלי החיים שחיו וגרו אתם.

ראיתי אח"כ את מי שעשה זאת כורע ברכו מול גוויית בעל החיים שזה עתה הרג ומתפלל, ושאלתי לגבי זה, רציתי לדעת.

נאמר לי שהוא מתפלל אל בעל החיים עצמו, מתנצל, מבקש סליחתו שהיה הכרח לו להרגו, בשל המצב, שבאמת היה קשה שם.

האמת? חשתי בושה, הבנתי שאינני יודעת מי הפרימיטיבי יותר בינינו אני או הוא.

עלה במקור בבלוג שלי כאן